מרגלית גוון ודניאל פרץ- על מנהג משפחתי...

מנהג משפחתי העובר מדור לדור: דגש מיוחד על יום ההולדת

אני באה מבית "ייקי". גדלתי משחר ילדותי בהרגשה, שתאריך יום ההולדת של כל אחד מבני המשפחה הוא חג וחגיגה.
ההכנות ליום ההולדת היו רבות גם מבחינת עשייה וגם מבחינה רגשית. בבוקר יום ההולדת חיכה לבעל/ת השמחה שולחן חגיגי עם מתנות וברכות. ההתרגשות לפני יום ההולדת הייתה ימים ולעיתים שבועות קודם לכן "שברנו לנו את הראש" מה יכול לשמח ולהפתיע את "חתן או כלת" האירוע.
המנהג הזה היה בבית סבי וסבתי, דודיי ועוד דורות קודמים לפני. הסיבה שיום ההולדת הוא היום הכי הכי אישי לאותו אדם וכמובן שחל רק פעם בשנה.
שמנו דגש על האירוע הנ"ל וכל אחד יכל לבחור לעצמו את הדרך כיצד לחגוג את היום הזה.
לצאת למסעדה, לצאת להופעה, לערוך טיול, להזמין חברים, פארק שעשועים, בימי הקיץ שחיות לילה, רכיבה על סוסים בשקיעה ועוד אינסוף רעיונות. תמיד המצאנו עצמנו מחדש.
אני בכל גיל ולכל אחד נהגתי לכתוב ברכה בדרך כלל בחרוזים ועם הרבה הומור. במשך השנים כולם גילו כמה זה משמח ומשובב את הלב לקבל ברכות מקטן ועד גדול כל אחד לפי היכולת שלו הביע במילים או בציור את רחשי ליבו.
המנהג הזה עבר אלי מהוריי ואני זוכרת את יום ההולדת כיום הכי מרגש בחיי. העברתי מנהג זה לשלושת בנותיי ושלושת חתניי ולתשעת נכדיי וכך זה הפך למסורת במשפחה המורחבת.