סבא בן ונדב

כך היה: סרגל חישוב (slide rule)

הסרגל מורכב משלושה חלקים:

סרגל קבוע עם מסילה בתוכו ושם יש סרגל נוסף שיכול לזוז על המסילה ועל כל הסרגל מורכב ריבוע שיכול לזוז על כל הסרגל. הסרגל  היה מיועד  כדי לחשב  סטטיקה של קונסטרוקציה של בטון מזוין. הסרגל היה בשימוש של האח של סבי(מוריס) שגם הוא היה אדריכל. סבא שלי התחיל להשתמש  בסרגל הזה כשלמד באוניברסיטה  ב1955.  היום אחרי 57 שנים כשהוא מסתכל על הסרגל  אין לו מושג איך להשתמש בו

תמונת הסרגל מהאינטרנט

הסרגל של סבא

רומי גליקסמן וסבא פרדי רוזנפלד

טלית תפילין העוברת במשפחה מדור לדור

הטלית והתפילין אותם אתם רואים, נשמרים במשפחתנו זה מעל 110 שנים, עוד מלפני מלחמת העולם הראשונה והיו שייכים לסבא של הסבתא של רומי.

אמנם טלית ותפילין אלה אינן נראים כה חדשים, אך אין בכך פלא בהתחשב בגילן ובתלאות אותם עברו במשך שנים כה רבות.

בראשית שירתו טלית ותפילין אלה את סבא רבא-רבא אריה שהיה האבא של סבא רבא דב, שהיה האבא של סבתא ציפי של רומי.

סבא רבא דב קיבל טלית ותפילין אלה מאביו לקראת בר המצווה שלו בשנת- 1925.

טלית ותפילין אלה ליוו את סבא רבא דב במהלך כל שנות מלחמת העולם השנייה (בתקופת השואה), במחנות הריכוז ובבריחה ביערות הקפואים של רוסיה הקרה.

טלית ותפילין אלה מייצגים עבורנו מחד, את הגבורה ויכולת ההישרדות של עם ישראל, ומאידך, את אחד האסונות הגדולים ביותר שעברו על עמנו ומשפחתנו.

למרות כל התלאות והאסונות שעברו על עמנו במאה הקודמת,

 הצלחנו לשרוד ולהקים מדינה משלנו המהווה דוגמא ונס לעמים

 רבים אחרים. 

גיא וזהבה פריימן

על החנוכיה מתרמילי רובה

חנוכייה בעלת תשעה קנים, צבועה בכסף. הקנים בנויים מתרמילי רובה שבראשם נורות חשמל. הבסיס בנוי מחצאי תרמילים, והקן בנוי מתרמילי תותח או כלי נשק אחר. החנוכייה נועדה להדלקה בחג החנוכה, זכר לגבורת המכבים וגבורתו של סבא רבא שלי ואבא של סבתי. סבא רבא משה בורוביק היה מראשוני הכבאים במכבי- אש בת"א. את עבודתו התחיל בשנת 1933.   באותם ימים הייתה מכונית כיבוי אחת שנקראה "מאירה", שאיתה יצאו הכבאים לכבות שריפות (המכונית מוצגת לראווה במוזיאון ארץ ישראל בת"א).  בשנת 1936, בזמן השלטון הבריטי פרצו המאורעות והתפרעויות הערבים ביפו. הערבים הציתו את מחסני הסחורות של היהודים ביפו (ששם התרכז כל המסחר היהודי) ועל הכבאים הוטל לנסוע לשם לכבות את השריפות. האנגלים נהגו ללוות את הכבאיות עם מכונית משטרה כדי להגן על הכבאים מפני הערבים. במהלך הכיבוי נעלמו השוטרים האנגלים והפקירו את הכבאים. תוך סכנת נפשות עבד סבא ולא פעם ביציאתו מהבית לעבודה היה שואל את עצמו, האם הוא יחזור חי הביתה.

במלחמת השחרור עם כיבוש הערים לוד ורמלה ביולי 1948, נשלח סבא משה עם מכונית הכיבוי לשם (סבתא זהבה איננה זוכרת לאיזו מטרה). סבתא זהבה שהייתה אז בת 11 שנים הצטרפה אל אביה משה. הערים היו הרוסות, שרידי אש נראו בכל מקום, ותרמילי כדורים היו פזורים בכל מקום. סבא רבא משה אסף למזכרת תרמילי רובים.

סבא רבא משה היה יצירתי מאוד והצטיין בעבודות כפיים. יום אחד הביט סבא משה על אוסף הכדורים שהיו בידיו והחליט לנסות "לבנות" מהם חנוכייה והנה היא לפניכם. 

סבא אריה ויהונתן

אוסף הבולים שלנו

כשסבא אריה היה בן 10 לערך הוא התחיל לאסוף בולים.

בין השאר נאספו בולים ממדינת ישראל הצעירה, מתקופת המנדט הבריטי, מארצות אירופה המזרחית מתקופת מלחמת העולם וגם מארצות אקזוטיות שונות. היו בולים צבעוניים ובצורות שונות (משושים, משולשים, גדולים ועוד...).

בעזרת  אוסף הבולים סבא נחשף לארצות, יבשות ותחומים מעניינים. הגיאוגרפיה העולמית וההיסטוריה המשתנה השתקפה לנגד עיניו.

כאשר סבא התבגר והעניין בבולים פחת, הבולים נשמרו באלבומים. מאוחר יותר כאשר סבא אריה התחתן עם סבתא אליס, הגיעו בולים נוספים מהמשפחה שלה, שגם שם היה תחביב דומה אם כי הדוד נמרוד התעניין בבולים יותר מסבתא אליס.

אוסף הבולים עבר בהמשך לילדים של סבא וסבתא. הדוד גיא, וגם נועה (אימא של יונתן) המשיכו לתחזק את האוסף, מיינו אותו מחדש ואף הוסיפו לו בולים שונים חדשים.

כיום האלבומים עדיין קיימים. יונתן ואחיו תומר לקחו על עצמם להמשיך ולטפח את התחביב. 

סבא יהודה ומיקה- דור לדור יביע אומר

דגל מצריים- מלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים, שימשתי כקצין תצפית קדמי באוגדה של אריק שרון. בלילה הראשון כבשנו את מוצב "אומכתף". למחרת, חצינו את סיני ברכבים והגענו ראשונים לאל עריש(עיר מצרית ששכנה על חוף הים התיכון).

על בניין העירייה מונף היה דגל מצריים, התיישבתי על קנה של טנק, והטנקיסק הרים אותי עם הקנה אל גג בניין העירייה, והורדתי משם את הדגל.

באותו יום, התבשרתי שבבלגיה נולדה בתי השנייה ענת. מאחר ותוצאות המלחמה כבר היו ברורות שוחררתי מיד וטסתי לבלגיה.  נתתי במתנה את הדגל לחותן שלי אשר הניח אותו בחלון הראווה בחנות הפרוות שניהל ביחד עם כידון מצרי שלקתי כשלל. נהגתי להתייצב ליד החנות כטווס מנצח והסברתי לעוברים ושבים, שרובם היו יהודים, איך הגיעו הדגל והכידון לחנות פרוות באנטוורפן בלגיה.

מזל שבתקופה ההיא לא היו ביקורות ביטחוניות, בעלייה למטוס, אחרת, לא הייתי יכול "להבריח" את הכידון הצבאי.

מרגלית גוון ודניאל פרץ- על מנהג משפחתי...

מנהג משפחתי העובר מדור לדור: דגש מיוחד על יום ההולדת

אני באה מבית "ייקי". גדלתי משחר ילדותי בהרגשה, שתאריך יום ההולדת של כל אחד מבני המשפחה הוא חג וחגיגה.
ההכנות ליום ההולדת היו רבות גם מבחינת עשייה וגם מבחינה רגשית. בבוקר יום ההולדת חיכה לבעל/ת השמחה שולחן חגיגי עם מתנות וברכות. ההתרגשות לפני יום ההולדת הייתה ימים ולעיתים שבועות קודם לכן "שברנו לנו את הראש" מה יכול לשמח ולהפתיע את "חתן או כלת" האירוע.
המנהג הזה היה בבית סבי וסבתי, דודיי ועוד דורות קודמים לפני. הסיבה שיום ההולדת הוא היום הכי הכי אישי לאותו אדם וכמובן שחל רק פעם בשנה.
שמנו דגש על האירוע הנ"ל וכל אחד יכל לבחור לעצמו את הדרך כיצד לחגוג את היום הזה.
לצאת למסעדה, לצאת להופעה, לערוך טיול, להזמין חברים, פארק שעשועים, בימי הקיץ שחיות לילה, רכיבה על סוסים בשקיעה ועוד אינסוף רעיונות. תמיד המצאנו עצמנו מחדש.
אני בכל גיל ולכל אחד נהגתי לכתוב ברכה בדרך כלל בחרוזים ועם הרבה הומור. במשך השנים כולם גילו כמה זה משמח ומשובב את הלב לקבל ברכות מקטן ועד גדול כל אחד לפי היכולת שלו הביע במילים או בציור את רחשי ליבו.
המנהג הזה עבר אלי מהוריי ואני זוכרת את יום ההולדת כיום הכי מרגש בחיי. העברתי מנהג זה לשלושת בנותיי ושלושת חתניי ולתשעת נכדיי וכך זה הפך למסורת במשפחה המורחבת.

דור לדור יביע אומר עידו וגילה קומורניק אלבום בולים

"דור לדור יביע אומר"
 אלבום בולים
לאבא של בעלי ז"ל היה אוסף מרשים של בולים מכל הארצות ודאג לשמרם באלבומים. אוסף זה הועבר לבעלי ולאחר פטירתו לבקשת בני האוסף הועבר אליו וגם הוא אסף בולים והגדיל את האוסף. לימים האוסף הועבר לנכדי (עידו) השומר על האוסף הקיים בקפדנות ונהנה כל פעם שמעין באלבומי הבולים ומתמלא הנאה מצורתם ורואה בהם צורה של יצירות אמנות קטנות המפארות את האלבומים. הבולים מביאים מגוון של נושאים שונים מהווי החיים, התרבות היהודית, נופים, אישים ואירועים חשובים מרחבי העולם. הבולים מהווים מקור ללימוד והנאה לכל מי שמתעמק בהם.
גם כיום מוסיפים בולי דואר לשמש למטרה שלשמם נוצרו. עם זה לבשו במרוצת הזמן צורה של יצירות אמנות קטנות המפארות את אלבומיהם של אספנים רבים ושונים.


הידעת????
הבול הראשון הונפק בשנת 1840

דור לדור יביע אומר אהד ורחל

צמיד הזהב 

צמיד זה ניתן לי על-ידי סבתי בהיותי בת 12 זמן קצר לפני מותה.

נודע לי שצמיד זה עבר כמה דורות במשפחה. הוא יקר ביותר לליבי ואינני מסירה אותו מידי.

בבוא היום אענוד אותו על ידה של נכדתי, היחידה מתוך ששת נכדיי, שמלבדה כולם בנים.

שירה יניב ובלה וולנרמן.רן יניב ואברהם וולנרמן דור לדור יביע אומר

תמונה משפחתית כך מספרת סבתא :

אנחנו דור שני לניצולי השואה, שנשארו בודדים בעולם.
לא נותר כל זכר למשפחתם, ודאי לא חפץ!
סבתא רבא שלי הייתה ממשפחת כוהנים אשר בידיהם היה ספר יוחסין שהגיע עד דוד המלך. ממשפחתה לא נותר דבר.

משפחתו של סבא רבא, שהיה הקטן מבין תשעה אחים ואחיות שלא שרדו את השואה, נותרה משפחה בפריז, אליה הגרו  לפני מלחמת העולם השנייה וכך רובם נותרו בחיים . בביתם נמצא תמונה משפחתית שצולמה ב1926 כאשר סבא רבא של רן ושירה היה בן 6.התמונה צולמה בבית הקיט שלהם על גדות נהר הויסלה. בתמונה נראית משפחה מאושרת סבא רבא שלנו עם כלב מסוג קוולייר אחים שלו יושבים עם כדור. חוץ מסגנון הלבוש השונה של המבוגרים אין כל הבדל בין ילדים של היום לילדים שצולמו כמעט לפני 100 שנה. אפילו התספורות הקצוצות ממש כמו היום .התמונה נראית כאילו קראו לילדים והפריעו להם באמצע המשחק, שברקע אנו רואים חורשת עצים שאפילו נראים כמו עצי אקליפטוס. הכל כל כך פסטורלי משפחה מאושרת בחיק הטבע.

מי היה מאמין כי מקץ כעשור, לא ישאר זכר מאף אחד מהם, למעט סבא רבא. למזלנו התמונה נשלחה לפני המלחמה למשפחה בפריז וכך נותר זכר יחיד שיכול ללמד אותנו על המשפחה שאיננה.

דור לדור יביע אומר איתי וסבתא דבורה

 

סיפורו של גביע...

כשסבא רבא שלי,סנדר ברג היה בגיל הבר מצווה בעיירה היהודית מאזריטש אשר בפולין קיבל מהוריו בלומה ומשה ברג גביע כסף, מתנה יקרה מאד לאותן שנים (1919). העיר הייתה יהודית ברובה, 18,000 יהודים ומעט מאד גויים. סבא רבא סנדר למד נגרות בתיכון והיה פעיל בתנועת החלוץ. שש שנים לאחר מכן גוייס לצבא הפולני בעל כורחו, הגביע ליווה אותו גם לשם והיה מוצנע בין חפציו, היות והצבא הפולני באותן שנים נהג בהגינות כלפי חייליו היהודים, אך לא איפשר להם קיום מנהגים יהודים בפומבי.

לאחר ששוחרר מהצבא הפולני החליט סבא סנדר לעלות לישראל וכבר בגיל 20 עלה עם אחיו לארץ בשנת 1927. הוריו ושתי אחיותיו וכל שאר בני משפחתם נשארו בעיירה אשר הושמדה על ידי הנאצים בשנת 1942. הוריו וכל בני משפחתו נספו במחנה ההשמדה טרבלינקה.

סבא סנדר למרות הבית המסורתי שבו חונך בחר באורח חיים חילוני בהשפעת תנועת החלוץ. כמובן שהגביע ליווה אותו גם בדרך לארץ ישראל אך לא נעשה בו שימוש רב.

סבא סנדר עבד בנמל יפו וגר ברחוב שבזי בתל אביב, היה שוטר יהודי מתנדב במשטרת הגפירים שהיקימה משטרת המנדט הבריטי מה שאפשר לו להגן ולסייע לאוכלוסיה היהודית ביפו, בזמן הפרעות בשנת 1929 ולאחר מכן בשנת 1936. באותה שנה היה סבא סנדר ממקימי נמל תל אביב מקום שעבד בו עד סגירת הנמל משנת 1966. בשנת 1936 התחתן סבא סנדר עם סבתא רבא שלי גילה גם היא חניכת תנועת השומר הצעיר סבא רבא וסבתא רבא גילה היא בת למשפחה חרידית ושניהם המשיכו לשמור על מסורת ישראל בביתם, ושם שימש הגביע לקידושים ואירועים משפחתיים הגביע שימש כגביע לאליהו הנביא בסדר פסח. במשך עשרות שנים וגם בימים אלו בלילות הסדר שבהם גם אני משתתף משמש הגביע כגביע אליהו הנביא.

במשך השנים היה מאוחסן הגביע במזנון הסלון בבית סבי וסבתא רבא בתל אביב, הם נפטרו בטרם הולדתי ומאז נשמר הגביע בבית סבתי דבורה וסבי עודד וכאמור מופיע על שולחננו כל שנה בליל הסדר.

במה מועיל הקשר הרב דורי?

הקשר הרב דורי מועיל בכך שהוא מחזק את הקשרים בין הדור השלישי לדור הראשון. נוסף על כך הוא מלמד את סבא\סבתא מחשבים. לדעתי הקשר הרב דורי מועיל מאוד וגם בו זמנית כיף וצריך לקיים את התכנית הזאת בכל בית ספר בארץ.

הקשר הרב דורי-דניאל פרץ ומרגלית גוון

התוכנית מאוד עוזרת לסבים ולסבתות בעידן הטכנולוגי של היום ומאפשרת זמן איכות.
אני מחכה כל שבוע לסבתי שתבוא לבית ספרינו, להנות אתה בזמן איכות יוקרתי ולמידה על העבר המשפחה.

"הקשר הרב דורי"- גיא וזהבה פריימן

הקשר הרב דורי, היא תוכנית טובה ומלמדת.

התוכנית מאוד מהנה.

אני וסבתא לומדים הרבה ומבלים יותר זמן איכות.

התוכנית של "הקשר הרב דורי" עוזרת לנו לגשר על הפערים בינינו.

שנינו אוהבים את התוכנית ומקווים שתימשך גם בשנים הבאות, כדי שעוד הרבה ילדים יוכלו להנות מהתוכנית.

מפגש שלישי- אורח חיים בריא!

 יום שישי ה-8.11.11 - המשתתפים  חקרו  מהו אורח חיים בריא וכיצד שומרים על אורח חיים בריא תוך כדי, השוואה לאורח החיים שנהלו סבא וסבתא כשהיו קטנים...
בקרוב יפורסמו התוצרים.

 למפגש זה הצטרך סבא של רומי, פרדי, ברוך הבא!



רומי וסבא פרדי



מאכל משפחתי בריא ואהוב

לחצו על הקישור- קבלו את ספר במתכונים של המשתתפים  בתוכנית .  בתיאבון!

ועוד מתכון מנצח מאת: סבא בן ונדב!
מרק ארטישוק ירושלמי- מתכון משפחתי

מצרכים:

1. בצל גדול קצוץ

2. 1 קילו ארטישוק ירושלמי מקולף ופרוס

3. כ5  ספלי מים או ציר ירקות

4. קופסת  שמנת לבישול 10% או חלב

5. מלח ופלפל שחור לפי הטעם

6. צרור רוזמרין

7. צרור פטרוזיליה קצוץ דק.

8. כף קוניאק

אופן הכנה

א.    מטגנים בחמאה את הבצל עד שקיפות

ב.     מוסיפים את הארטישוק הירושלמי ולאחר כמה דקות מוסיפים את הציר ומרתיחים על אש קטנה עד שהארטישוק רך.

ג.      טוחנים עד מרקם חלק..

ד.    בנפרד מחממים את השמנת או החלב עד רתיחה ומוסיפים את הרוזמרין במשך חצי שעה. מוסיפים את השמנת ללא הרוזמרין למרק.

ה.   מוסיפים את הקוניאק והפטרוזיליה לפני הגשה.

קבלת פנים חגיגית ומרגשת

התלמידים קבלו את הסבים והסבתות במילים חמות ובהבטחה ללמידה משותפת מהנה ומיוחדת.